משארקה נ' כאלדי עאטף בע"מ ואח'

פסק דין

מבוא

זוהי תביעה לפיצוי התובע בגין הריסת קיר אשר הפריד בין ביתו לבית שכנו בעיר נצרת (להלן "הקיר").

הקיר נהרס בשנת 2001 במסגרת עבודות להרחבת כביש שירות הסמוך לבית התובע, וזאת במסגרת פרויקט שבוצע לסלילתו והרחבתו של כביש 60.

הנתבעת מס' 1 (להלן "החברה הקבלנית") היא מי שביצעה את העבודות במקום, וזאת על פי הזמנת הנתבעת מס' 2 (להלן "מע"צ") ובליווי ופיקוח של עיריית נצרת (שהתביעה נגדה נמחקה לבקשת התובע).

ב"כ הצדדים הגיעו להסכמות דיוניות כדלקמן:

ראשית, בדיון שהתקיים ביום 24/3/2010 הוסכם כי בית המשפט ימנה מומחה מטעמו לצורך הערכת הנזקים, כאשר חוות דעתו תהיה מכרעת בתיק. המומחה מטעם בית המשפט - אינג' סוהיל סאבא, קבע בחוות דעתו מיום 15.9.2010 כי עלות בניית קיר במקום הקיר שנהרס מסתכמת בסך של 33,106 ₪ כולל מע"מ, נכון ליום הגשת התביעה.

שנית, ביום 6.9.12 הודיעו ב"כ הצדדים כי הגיעו להסדר דיוני ולפיו הם מוותרים על דיון ההוכחות והוסכם עליהם כי בית המשפט ייתן פסק דין מנומק על יסוד סיכומים שיגישו בכתב בהתאם לראיות הנמצאות בתיק בית המשפט.

טענות התובע

התובע טוען כי הוא בעל זכות החזקה הבלעדית במקרקעין הידועים כחלקה ד' גוש 16564, שבהם הוא בנה את הקיר מכספו האישי ובמטרה להפריד בין ביתו לבית שכנו, וזאת על פי היתר בנייה והסכם בכתב שבינו לבין שכנו.

בשנת 2001 ובמסגרת אותן עבודות שביצעו הנתבעות, נהרס הקיר כליל, תוך שנוצרה תהום עמוקה המהווה סכנה לכל עובר דרך.

העבודות בוצעו ללא הסכמתו של התובע ותוך התעלמות מדעתו והנתבעות ביצעו את עבודתן באופן לא זהיר ולא נקטו באמצעי זהירות מספיקים. בכך, התרשלו הנתבעות, הסיגו את גבולו של התובע, פגעו בפרטיותו ובזכותו הקניינית ועליהן לפצותו על נזקיו.

מומחה מטעם התובע העריך את נזקיו בסך של 68,913₪ נכון ליום 8.4.2002. לכך ביקש התובע, בכתב התביעה המתוקן, להוסיף פיצוי בסך של 3,000 ש"ח בגין הפסד ימי עבודה נסיעות וטלפונים ופיצוי בסך של 5,000₪ בגין עגמת נפש, ובסה"כ הוא תבע סך של 76,913₪ נכון ליום 8.4.02. בחוות דעת מעודכנת מיום 5.8.2009 העריך המומחה את נזקי התובע בסך של 94,100 ₪.

בסיכומיו טוען התובע, לראשונה, כי הוא התנגד לבניית הקיר מחדש על ידי הנתבעות בשל כך שהן סרבו לבנות את הקיר לפי הסטנדרטים שהיו ערב הריסתו "והיו את נפשם לבנות חצי קיר ואו קיר בסטנדרטים לא מקובלים בכלל". עוד הוא טוען כי הנתבעות לא הציעו לו כל הצעה קונקרטית בעניין זה, לא שלחו לו כל מכתב או דרישה לצורך בניית הקיר והשבת המצב לקדמותו ולא בדקו עמו את האפשרות לפצותו כספית בערך הנזק שגרמו, וטענותיהן בעניין סירובו נטענו בעלמא.

טענות החברה הקבלנית

החברה הקבלנית טוענת כי אין להטיל עליה כל אחריות וכי דין התביעה נגדה להידחות, שכן העבודה בכללותה בוצעה בהתאם לתוכניות, להוראות ולהנחיות מע"צ, ובליווי ופיקוח צמוד של עיריית נצרת, כאשר גם ההחלטה שלא לבנות את הקיר שוב היתה של מע"צ ושל עיריית נצרת, שהחברה הקבלנית פעלה רק על פי הנחיותיהם.

הריסת הקיר היתה חלק בלתי נפרד מתכניות העבודה של הפרויקט על פיו עבדה החברה הקבלנית.

התובע סרב והתנגד לבניית קיר במקום הקיר שנהרס, כפי שהדבר עולה מהמסמכים שהוגשו לבית המשפט, ובפרט סיכום פגישה מיום 21.8.01, בה נכח התובע וכן מנהלת הפרוייקט מטעם עיריית נצרת והמפקח מטעם מע"צ, שם צוין כך -

"2. בכביש השירות בכניסה הפנימית מול חתך 15 אין אפשרות לבנות קירות לתמיכת השטח לאחר החפירה בשל התנגדות הדיירים - בטיפול העירייה שלא הצליחה להגיע להסכם עם התושב משארקה.

הפיקוח מדגיש שהנושא לא סובל דיחוי וכל נזקו/או אסון שיגרם יהיה באחריות התושבים והעירייה".